שלא התאחדה? הממ?
שתי כותרות מהיום שעיצבנו אותי – עמרי כספי ודני (טפו!) איילון
1. (עמרי כספי:) "השמיים הם הגבול עבורי"
כן, אני מאוד מעריך את עמרי כספי, ולא רק בגלל זה שגם לו אין ו' בשם: היה לו חלום, יש לו יכולת ובלה בלה בלה, המציאות אפילו עולה על הפנטזיות הכי מתוקות. רק שזו המציאות נכון לעכשיו – חלק מההילולים העיתונאיים (בישראל ובכלל) של כספי מדגישים עד כמה הוא חי את היום, את הרגע, עובד קשה בשביל המחר, אבל מאחורי העבודה הקשה הזו מסתתר משהו בעייתי שהיה בעייתי גם בקריירה שלו בישראל: זו עבודה קשה שמתבצעת לא בהכרח לטובת הצלחת הקבוצה הנוכחית שלו, אלא לטובת כיבושו של היעד הבא של הילד. אז כן, אולי אני נאיבי, וכן, אני בטוח ביקורתי מדי, אבל ספורטאי בספורט קבוצתי צריך קודם כל לדאוג להצלחת הקבוצה שלו, הצלחה לשם הצלחה ולא לשם כך שההצלחה תהווה פלטפורמה יותר מוצלחת עבורו-עצמו.
מעבר לכל זה, ולמרות שכספי באמת שובר את "גג הפוטנציאל" שלו פעם אחרי פעם אל מול עיניהם המשתאות של…כולם, הרי שייתכן באמת שלא השמיים הם הגבול עבור כספי, אלא רמתו הנוכחית: הרי אם היו אומרים לו שהוא הולך לקראת קריירה של 12 נקודות, 4 ריבאונדים, 2 אסיסטים (פחות מדי), חטיפה ומעמד כאחלה רול-פלייר, הוא היה חותם על זה וצוחק בפנים של כל מי שאמרו שהוא חוזר לאירופה עם הזנב בין הרגליים. מעבר לחוזק המנטאלי ולכישרון הכדורסל שהוא מגלה, שניהם מתגלים כממשיים בהרבה ממה שאני לפחות חשבתי, חשוב מאוד לזכור עד כמה הסיטואציה שבה כספי נמצא מתאימה לו – החל מהפציעה של כמה שחקנים בעמדה שלו שפינתה לו את הבמה וכלה בקבוצה חסרת כל ציפיות לגבי העונה הנוכחית, וכן, גם זה שהוא ישראלי שמושך הרבה תשומת לב דווקא עוזרת לו מאוד. ציין בחכמה שליח וואללה לאולסטאר שמתעלמים בנתיים בארץ מזה שהליגה עצמה ממש דוחפת את כספי, וצריך להיות באמת נאיבי בשביל לחשוב שהאינטרסים האלו לא מחלחלים אל כל הרמות.
קטונתי מלחלוק עצות ביח"צ ובניית קריירה לכספי, זה יהיה מגוחך הרי להגיד לו "להיות בשקט ולעבוד קשה", הבנאדם עובד בשבוע יותר ממה שאני עבדתי עד כה כל חיי והוא גם מרוויח בהתאם. אבל, יש משהו טיפה מקומם עבורי כאוהד כדורסל לראות מישהו עובד, כך נדמה, קודם כל בשביל עצמו, וגם מאבד קצת את הפרופורציות לגבי ההווה וגם כנראה לגבי העתיד. זה אולי החלום האמריקאי, אבל כנראה שבגלל זה ריגש אותי הרבה יותר לחשוב על הנפלד ושפר כישראלים הראשונים ב-NBA.
2. דני איילון: "הדרישה מישראל להפסיק הבנייה בהתנחלויות, דומה לדרישה מהפלשתינים לוותר על זכות השיבה".
טמטומו של דני איילון ממשיך גם הוא, בדיוק כמו הקריירה של עמרי כספי, לשבור שיאים חדש שמתעלים מעל לכל מה שהפרשנים ציפו. צדק אחמד טיבי באבחנה שלו לגבי כך שדני איילון לוקה בהבנה בסיסית של עקרונות הדמוקרטיה, אבל טעה כשכיוון הצהרה זו גם לליברמן, שמבין דווקא טוב מאוד אבל פשוט מתנגד לעקרונות אלו – איילון בניגוד לליברמן הוא פשוט טיפש, ושורת המהלכים האחרונה שלו מוכיחה זאת.
הבעיה טמונה לא רק באיילון, אלא גם באיך לעזאזל הוא הגיע לעמדה הזו? זה באמת מה שיש לפוליטיקה הישראלית להציע? ואולי בעצם תמיד ההנהגה הישראלית הייתה מלאה בטיפשים אלימים בעלי נטיות פשיסטיות, אלא שלהם הייתה לפחות איזו הילה של ציונות קלאסית שריככה את הטמטום הצרוף, והם לפחות הורחקו מעין העולם לטובת אנשים רהוטים ומתונים מעט יותר (עיינו ערך רחבעם זאבי ורפאל איתן, וצר לי שאני מעלה אותם מהאוב דווקא בהקשר זה אבל מה לעשות…)?
בעוד שההצעה הנדיבה של איילון לבצע נכבה (באתי לכתוב נכבה שנייה, אבל אולי כבר הגענו ליותר מזה, אז נשאיר את מספר הנכבה לשיקול דעתכם) נוספת לא מפתיעה אותי, למרות שזה לא מקטין מכמה שהיא מזעזעת, מפחידה ודוחה, את ההערה שלו שבכותרת גם טובי חוקרי הטמטום והלוגיקה לא יצליחו לפענח. בהנף משפט אחד הוא נותן לגיטימיות מלאה ושלמה לכל מה שהוא ושאר חבריו המחליאים מנסים להכחיש, להלחם נגדו ולמחוק מזה 62 שנה, או שהוא בעצם מבטל כל לגיטימיות של כל מה שהוא ושאר חבריו המחליאים מנסים לקדם, לתמוך בו ולבנות מאז ומתמיד?
איכס.
כמה קליפים שהצחיקו אותי במיוחד
הייתי צריך לצחוק קצת, ובמקרה מצאתי כמה קליפים באמת מצחיקים (ולא, אני לא מסטול):
להקה שבדית
בשם Vains of Jenna. לא ברור לי מה משמעות השם בכלל, אבל סתם, הצצתי במייספייס שלהם כי מישהו כתב באתר חדשות המטאל בלאברמאות' שהם להקה איומה, ואכן יש סיכוי טוב מאוד שהם בין הלהקות הגרועות ששמעתי בחיי:
מיקסטייפ העשור של רדיו הר הצופים
עברו כמעט שלושה שבועות מאז תום העשור הראשון למאה זו, אז אולי כבר הספקנו לשכוח את קדחת הסיכומים המעיקה שכלי התקשורת והבלוגספירה סבלו ממנה. אבל, מי אם לא אני ורדיו הר הצופים נזכיר לכם באמצעות איחור אופנתי בדיוק את אותה קדחת סיכומים שסביר להניח שנמאס לכם ממנה!
הסרט שמעולם לא היה – The Fantastic Four מ-1994
אני לא זוכר איך ולמה הגעתי במקרה לסיפור על ההפקה הקולנועית הראשונה של "ארבעת המופלאים" -- אחד מהקומיקסים הכי פופולריים של מארוול, פרי דמיונו הקודח של סטאן לי, אבל מסתבר שהסיפור על הסרט-לא-סרט הזה מ-1994 הוא מרתק הרבה יותר מהקומיקס או מהסרטים עצמם. הנה, רק תראו את הקדימון הזה ותבינו בעצמכם שיש כאן משהו מעניין:
מה אמרתם?